הסיכון שבהעתקה / עוה”ד אלון שפיצר ואמיר טנא*

מסופרים, דרך כותבי חוות דעת ועד עורכי דין – הפרת זכויות יוצרים ב”יצירות ספרותיות” עלולה לעלות לא מעט כסף.

הסופרת נעמי רגן מוכרת לקהל רחב של קוראים, כמחברת רבי מכר וביניהם רב המכר “ואל אישך תשוקתך”.

לאחרונה ניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים (כב’ השופט יוסף שפירא), פסק דין כנגד אותה נעמי רגן בו נקבע כי הפרה את זכויות היוצרים של הסופרת שרה שפירו.

התביעה, אשר הוגשה לפני כארבע שנים, עסקה בטענת שפירו, לפיה נעמי רגן העתיקה קטעים מיומנה “Growing With My Children: A Jewish Mother’s Diary” ושילבה אותם בספר “Sotha” (אשר תורגם לעברית ונקרא “ואל אישך תשוקתך”), פרי עטה של נעמי רגן.

התביעה הוגשה על בסיס הוראות חוק זכויות יוצרים, 1911 וכן פקודת זכויות יוצרים, 1924, אשר הוחלפו מאז בהוראות חוק זכות יוצרים, התשס”ח-2007.

בפסק דינו המפורט של השופט שפירא המשתרע על פני 92 עמודים, נקבע כי רגן העתיקה מספר קטעים וכן את הרעיון והאפיון שעומד מאחורי דמויות מיומנה של הסופרת שפירו.

השופט שפירא סוקר את הפסיקה ומגיע למסקנה לפיה אין צורך בהוכחת העתקת מלאה של היצירה וכי בית המשפט נדרש להכריע האם הועתקו קטעים מהותיים וממשיים מהיצירה.

כמו כן, מדגיש השופט שפירא כי זכות היוצרים קיימת ביצירה ספרותית לא רק ברכיבים המילוליים שלה אלא אף “בבחירה ובארגון המיוחדים של הרעיונות הקונקרטיים ולהתפתחות הפנימית המיוחדת של מרכיבי היצירה” וכי רגן ניכסה לעצמה את הטקסט המקורי של שפירו אשר הינו משמעותי ואשר יש לו השלכות על היצירה בכללותה.

בסופו של יום בחן בית המשפט קטעים ספציפיים שהועתקו כמו גם את מכלול היצירה, סדר הדברים והרעיון הכללי שבה והגיע למסקנה שרגן העתיקה משפירו והפרה בכך, בין היתר, את זכויות היוצרים שלה.

בהערת אגב יאמר, כי השופט שפירא אף קובע, כי מעשיה של רגן מהווים עוולה בהתאם להוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל”ט- 1979.

קביעה זו של כב’ השופט שפירא מנוגדת לטעמנו להלכה שנקבעה בברע”א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה נ’ פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע”מ, פ”ד נב(4) 289, לפיה אין לעשות שימוש בדיני עשיית עושר אם היצירה חוסה תחת הגנה מכוח דיני הקניין הרוחני. השופט ריבלין חזר על דברים אלה גם בע”א 9568/05 הניה שמעוני נ’ “מובי” בירנבאום בע”מ (פורסם בנבו).

פסיקה זו משתלבת עם מגמה הולכת ומתרחבת בהכרה של זכויות יוצרים על יצירות ספרותיות והיא עולה בקנה אחד עם לשון סעיף 1 לחוק זכות יוצרים, התשס”ח – 2007 הקובע כי “יצירה ספרותית” הינה “לרבות יצירה המבוטאת בכתב, הרצאה, טבלה, לקט, וכן תוכנת מחשב” ועם הפרשנות המרחיבה שניתנה להגדרת יצירה ספרותית עוד בתחילת שנות ה-90, לפיה יצירה ספרותית הינה רשימה פתוחה הניתנת להרחבה, מאחר והחוק איננו מגביל עצמו למונחים המנויים בו (רע”א 2687/92 דוד גבע נ’ חברת וולט דיסני, פ”ד מח(1), 251, עמ’ 259-260).

כך למשל, נקבע בבית המשפט המחוזי בחיפה בת.א. 20499-03-10 רו”ח (עו”ד) זאב שלום נ’ בריטמן אלמגור זהר ושות’ רואי חשבון, כי חוות דעת שנכתבה ע”י רואה חשבון הינה יצירה ספרותית המוגנת בזכויות יוצרים, כאשר נבחנים שני תנאים הכרחיים מצטברים: דרישת היצירתיות ודרישת ההשקעה ביצירה.

מפסקי הדין המתוארים לעיל ומפסקי דין רבים אחרים עולה התמונה כי ישנה הכרה הולכת וגוברת בזכויות יוצרים בכל הקשור ליצירות כתובות וטוב יעשו אנשים המעוניינים לעשות שימוש ביצירה כלשהי, באם יבדקו את זכויות היוצרים שלה והאפשרות שלהם לעשות בה שימוש טרם השימוש וזאת גם אם המדובר בשימוש שלשיטתם הינו “השראתי” בלבד.

בהקשר זה של העתקת יצירות, יש לזכור כי אין המדובר בהעתקה של ספרים ו/או כתבי עת בלבד. בית משפט השלום בתל-אביב, פסק, בין היתר, בת.א. (ת”א) 72672/04 עזגד נ’ שפיגלמן (פורסם בתקדין), כי גם כתב טענות של עורך דין המוגש לבית המשפט מהווה יצירה ספרותית הראויה להגנת זכויות יוצרים, ובלבד שכתבי הטענות עומדים בדרישת המקוריות.

בית המשפט אף דחה את הטענה, כי שימוש בכתבי טענות המוגשים לבית משפט נכנס לגדר שימוש הוגן כהגדרתו בחוק זכות יוצרים וקבע כי:

“כתבי טענות אינם יצירה מחקרית המבקשת לבחון את האמת האובייקטיבית אשר נועדה לקדם את הידע האנושי לטובת החברה כולה. להיפך, כתבי הטענות הם מסמך משפטי שכולו טענות חד צדדיות, הן מן הבחינה העובדתית, והן מן הבחינה המשפטית, שתכליתם אך לקדם את האינטרס ואת האמת הסובייקטיבית של בעלי הדין אשר בשמם הם מוגשים”.

*עורכי הדין אמיר טנא ואלון שפיצר שותפים במשרד ביסטריצקי, טנא, שפיצר המתמחה בזכויות יוצרים ובמשפט מסחרי.

האמור לעיל אינו מהווה יעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. ליעוץ משפטי יש לפנות לעו”ד המצוי בתחום.