מאת: עו”ד אלון שפיצר

מתוקף עבודתי כעורך דין המתמחה בזכויות יוצרים, אני נתקל, כדרך שגרה, בלקוחות אשר מבקשים להגיש תביעות בגין הפרת זכויות יוצרים.

אין עם זה כמובן בעיה, אם אתה בעל הזכויות ביצירה ואדם או גוף כלשהו הפרו את הזכויות שלך. במקרה שכזה אתה רשאי כמובן לתבוע בגין ההפרה וסביר להניח שאף תזכה בהליך ותקבל מבית המשפט פיצוי כספי.
הבעיה מתחילה כאשר לקוח אינו יודע או אינו מבין כי הוא אינו בעל הזכויות – לפחות מבחינה חוקית, ואני אסביר:
לאחרונה נתקלתי בשני מקרים בהם צלמים בשניים מהעיתונים הגדולים במדינה פנו אליי בבקשה לפתוח בהליכים משפטיים כנגד גופים אשר הפרו, כביכול, את זכויות היוצרים שלהם בתמונות אשר צולמו על ידם ופרסמו אותם באתרי אינטרנט שונים.
רובם של צלמי העיתונות בישראל עובדים כפרילנסרים, כלומר צלמים אלה נשלחים ע”י העיתון לצלם אירוע מסוים ומעבירים את החומרים אל המערכת. בעבור הצילומים אותם הם מוסרים, מקבלים הצלמים תשלום.
עניין חשוב הוא הסכם ההתקשרות עליו חתומים רוב הצלמים. הסכם זה בא להסדיר את מערכת היחסים בין העיתון לבין הצלם.
בהסכמים שכאלה מצהיר הצלם כי הוא בעל זכויות הבעלות וזכויות היוצרים הבלעדי בתמונות אשר הוא מספק למערכת העיתון וכן שהוא מעביר את מלוא זכויותיו בתמונות לעיתון תמורת תשלום, כאשר לא תהיה לעיתון מניעה מלעשות שימוש בתמונות אלה.
עניין זה הוא בעצם “המחאת זכות”. מה זה אומר בפועל? ובכן, מרגע שצלם חותם על מסמך שכזה, הרי שבעצם העברת התמונות לדסק הצלמים בעיתון וקבלת תשלום עבורם, הוא כבר אינו בעל הזכויות בתמונות אשר צולמו על ידו, אלא שמעכשיו בעל הזכויות הבלעדי בתמונות הוא העיתון עבורו הוא מצלם.
על כן, גם אם צלם מגלה בשיטוט אקראי באינטרנט כי אתר מסוים עושה שימוש ללא אישור בתמונה אשר הוא עצמו צילם, לאותו הצלם אין כלל עילה בזכויות יוצרים כלפי אותו “מפר” מאחר והוא אינו בעל הזכויות (הוא המחה אותם לעיתון בעצם חתימת ההסכם). מי שיכול לתבוע בגין הפרת זכויות היוצרים אם כן, הוא העיתון בלבד.
הרעיון המרכזי של דיני זכויות היוצרים הינו, כי היוצר הוא בעל זכויות היוצרים ביצירה.
סעיף 11 לחוק זכות יוצרים, התשס”ח – 2007, קובע, כי לבעל זכות היוצרים יש את הזכות הבלעדית לעשות שימוש ביצירה (להעתיק את היצירה, לפרסמה, לבצעה באופן פומבי, לשדרה, להעמידה לרשות הציבור, לעשות ממנה יצירה נגזרת ולהשכירה).
זכות היוצרים ביצירה היא למעשה אגד של זכויות:
הזכות החומרית – הזכות להפיק הכנסות מהיצירה.
הזכות המוסרית – זכות זו כוללת את הזכות לקבל קרדיט על היצירה וכן את הזכות לשלמות היצירה.
אין מניעה להעביר את הזכות החומרית, ועל כן אין מניעה שצלם המקבל תשלום בעבור תצלומיו ימחה את זכויותיו לעיתון, אך יחד עם זאת חשוב לזכור כי הזכות המוסרית אינה ניתנת להעברה והיא נותרת בידי המחבר המקורי של היוצר, ובמקרה זה – הצלם.
כך שהדבר היחיד שנותר לצלם לעשות הוא לאכוף את החובה של מפרסם התמונה (המפר) לציין כקרדיט את שם הצלם לצד התמונה.

לסיכום, רגע לפני שאתם מתחילים לחשב כמה “מגיע לכם” עבור ההפרה ומה תעשו עם הכסף, מומלץ להתייעץ עם עורך דין הבקיא בתחום זכויות היוצרים על מנת שיערוך בדיקה מקיפה אשר בסופה תדעו האם יש לכם כלל עילה והאם אתם בעלי הזכויות.

אין באמור כדי להוות ייעוץ משפטי. מומלץ להתייעץ עם עו”ד בטרם קבלת החלטה בהסתמך על הכתוב.